והשקעות בע"מ 513283606 נ' אזרחית והשקעות בע"מ 51196

החלטה

בפני עומדת בקשה מטעם הנתבעת להורות על ביטול צו עיקול זמני שניתן על ידי ביום 20.10.2013, במעמד צד אחד, לצורך הבטחת קיומו של פסק דין, ככל שיינתן, בתביעה כספית שהוגשה כנגדה על סך של 205,604 ₪ (כך במקור).

ביום 11.11.2013 נערך בפני דיון שבו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, והוגשו סיכומים קצרים בכתב.

יסודות העקול הזמני- ההיבט המשפטי

במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני נטל השכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצו, ורואים את הצד שכנגדו ניתן הצו במעמד צד אחד כאילו זומן מלכתחילה לדיון בבקשה בעניין זה (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, בעמוד 570).

לפיכך, התובעת, מבקשת צו העיקול הזמני תכונה בהחלטה זו- המבקשת, ואילו הנתבעת, שהגישה את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד תכונה- המשיבה.

בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום למתן צו עיקול זמני, וככל שמדובר בבקשה לביטול הצו האם יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, עליו להשתכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של־ עילת התובענה" (תקנה 362.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להלן: " התקנות"). לדון במאזן הנוחות ולבחון את "הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן הנזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר" (תקנה 362 .(ב)( 1) לתקנות). לבחון האם מתקיימים תום הלב ומידתיות- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362 .(ב)( 2) לתקנות), כאשר "המילים "צודק וראוי בנסיבות העניין..." מפנות אותנו אל דיני היושר ואל השיקולים הכלולים בהם" (ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי, הוצאת הלכות, מהדורה שניה, התשס"ט- 2008, ע' 5). דיני היושר השגורים הינם- ניכיון ניקיון כפיים, העדר שיהוי, ואי העלמת עובדות הצריכות לעניין מבית המשפט (שם, עמ' 59-62). בנוסף, יש לבחון את יסוד ההכבדה בביצוע פסק הדין ככל שלא יינתן הצו- "בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני ... ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374.(ב) לתקנות).

על המבקש את ביטול צו העיקול לטעת ספק ואף ספק ניכר בלב בית המשפט לגבי צדקתה של התביעה, ואפילו אם ניתן צו עיקול זמני כדין ובמסגרת בקשת הביטול עלה ספק לגבי סיכויי הצלחת התביעה הרי שיש מקום לבטלו, שכן אין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו כאשר קייס ספק, או ספק ניכר, אם אכן יצליח יריבו בתביעת כנגדו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, שם, בעמוד 570).

ראיות מהימנות לכאורה

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי המבקשת הציגה בפני ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

אין מחלוקת כי הצדדים התקשרו ביניהם לצורך ביצוע עבודות עפר, בתקופה שמנובמבר 2012 ועד למרץ 2013, בפרויקט שברחוב בן גמליאל 5, תל- אביב (להלן: "הפרויקט"), וכי המבקשת, שלה ציוד מיכני- הנדסי, ביצעה את העבודות הנטענות על ידה בפרויקט.

לא מצאתי שקיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי היקף החיוב הכספי הנטען על ידי המבקשת כלפי המשיבה, בגין העבודות שבוצעו על ידה.

אין גם מחלוקת של ממש כי חלקן הארי של העבודות אושרו על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, מר מאיר עמיאל, באמצעות חתימתו על מסמכי "תעודות משלוח/הזמנות עבודה", ולא מצאתי כי המשיבה העלתה בבקשתה לביטול הצו טענות של ממש לגבי היקף העבודות הנטען על ידי המבקשת בפרויקט עצמו, או שהעלתה סייגים לגבי הטענה שמנהל העבודה מטעמה אישר את העבודות, ובכלל זה באמצעות חתימתו הנטענת על האישורים שצורפו לבקשת העיקול.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה התחייבה לשלם למבקשת בגין ביצוע העבודות, מעת לעת, על פי "שוטף פלוס 90 יום", ולעניין זה העיד מנהל המשיבה כי- "לשאלת בית המשפט אני משיב שהיה מוסכם בינינו שהתשלומים ישולמו שוטף פלוס תשעים" (ע' 8, ש' 25), אלא שהצדדים תמימי דעים כי המשיבה לא שילמה תשלום כלשהוא למבקשת מתחילת ההתקשרות בין הצדדים, חרף העבודות הרבות שבוצעו על ידי המבקשת בפרויקט, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנספחי הבקשה להטלת צו העיקול הזמני.

בכלל האמור לעיל יש לציין כי שיק בסך של 54,697.50 ₪, שזמן פירעונו 15.3.2013, שהוצא על ידי המשיבה למבקשת, כתשלום ראשון בגין העבודות שבוצעו על ידה, לא נפרע למבקשת. הצדדים שטחו את גרסאותיהם לגבי הנסיבות שהובילו לאי פירעון השיק, ולא ראיתי צורך להכריע ביניהן לצורך מתן החלטה בעניין שבפני, מה גם שעסקינן בשלב מוקדם של ההליך המשפטי, אך יש מקום, לטעמי, ליתן את המשקל הראוי לכך שגם לאחר שהשיק הוחזר למשיבה, לאחר שלא נפרע לידי המבקשת, לא ניתן בגינו כל תשלום למבקשת, חרף העובדה שהשיק נמסר למבקשת מלכתחילה בגין העבודות שביצעה בפרויקט, ומבלי שמסירתו הותנתה בתנאים כלשהם.

הטענה העיקרית שהעלתה המשיבה בבקשתה לביטול צו העיקול הזמני ובסיכומיה הינה כי המבקשת לא המציאה לה תעודות משלוח ותעודות הטמנה מקוריות, לגבי הטמנת החומרים (אדמה ופסולת) שפונו מהפרויקט, וכן טענה כי מבדיקת העתקי תעודות ההטמנה שהמציאה לה המבקשת, לפי בקשתה, עולים חשדות לגבי מהימנותן, וכי תעודות ההטמנה המקוריות נחוצות לה לצורך הצגתן בפני הרשות המקומית, ולצורך הוצאת טופס 4 לפרויקט, ושקיים חשש כי המשיבה לא תקבל טופס 4 לפרויקט בגין אי ליקויים שנפלו בהליכי ההטמנה, והיא אף חשופה להליכים פליליים בגין כך, והנזק האפשרי בגין עניינים אלה נאמד על ידה בסך של 1,500,000 ₪. כן נטען כי המבקשת פעלה בניגוד לדין המסדיר את פעולות ההטמנה.

לא מצאתי, ככל שהדברים נראים בשלב זה של ההליך המשפטי, שיש בטענותיה הנ"ל של המשיבה כדי לגרוע מעוצמתה הלכאורית של עילת התביעה, לאור האמור לעיל, מה גם שבמסגרת הליך זה בית המשפט אינו נדרש להכריע לגופה במחלוקת שבין הצדדים, ודי בכך שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.

"השאלה הראשונה שיש לדון בה נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 616; ראו גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [1], בעמ' 228). בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים... דומה כי יש בטיעונם של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה".

רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ''ד נא(2) 661; פורסם במאגרים משפטיים.

אינני סבור שטענות המשיבה, כפי שפורטו בתמצית לעיל, ובכלל זה לגבי הטמנת החומרים שפונו מהאתר, מעלה ספק או אף ספק ניכר בצדקתה של התביעה, או בסיכויי הצלחתה הלכאוריים, כפי שהדברים נראים בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי, ומבלי לקבוע מסמרות בעניינים השנויים במחלוקת, ומן הראוי להרחיב בעניין זה.